<h1>הפרדס לרש"י ליקוטים</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ודשאליתון, ראובן (דאתייא) [דאייתי] לשמעון לקמא דינא, ואמר ליה אית לי עליה עשרים דינרים, וכפר שמעון, (ואיתי) [ואייתי] ראובן חד סהדא, [ו]אמר ליה דיינא לשמעון אזיל ואישתבע ליה, אזיל ואישתבע ליה, לתלתא יומי אייתי סהדא אחרינא ואסהיד (באידך) [כי אידך], דינא מאי. כיון דאמר ליה דיינא לראובן אייתי סהדא אחרינא, ואמר [לי'] אין לי עדים, ואמר ליה הבא עדים ואמר ליה אין לי עדים, לית ליה, או דילמא אית ליה ותו כהא דתנן כל זמן שמביא ראייה סותר [את] הדין, הכין פירושא. הכי חזינ[א] ראייה, [דאי ה]דין עד שני דאייתי ראובן לבתר דאשתבע שמעון בר מאתא [הוא ושכיח במתא, ובעתא דנחית לדינא קמי' דיינא, הוה איתא במתא] ולא אתייא. ואמר ליה דיינא אייתי עד אחרינא, ואמר ליה לית לי לא שווייא עדות דהדין עד שני שום מידעם דקאמרינן בבבא שני דמתני[תן], אמרו ליה הבא עדים, ואמר אין לי עדים, הבא ראייה ואמר אין לי ראייה, ואחר כך הביא עדים והביא ראייה אינן כלום. וכן הלכה. וא[ף] ע[ל] ג[ב] דפליג ר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל] דאמר מה יעשה לא היה יודע שהיה לו עדים ומצא עדים, לא היה יודע שיש לו ראייה והביא ראייה, לית הילכ[תה] כר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל]. דאמ[ר] רבה בר בר חנה הלכה כדברי חכמים, ואמר רבה בר בר חנה אין הלכה כר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל] ואמרינן פשיטא כיון דאמר הלכה כדברי חכמים ממילא אין הלכה כר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל]. מהו דתימא, בהא הוא דאין הלכה כר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל], הא בכולהו הלכה כוותיה, ק[א] מ[שמע] ל[ן] דלא. הילכך לא שווייא עדות דהדין [עד] שני שום מידעם, ואיפטר ליה שמעון בהאי שבועה.
<h2>דף כח:</h2>
דין השופט שטעה יכול לחזור בו. והני מילי אם טעה בדבר משנה אבל בשקול הדעת אינו חוזר וחייב לשלם באותו היום.
